חלוקת גזעי הכלבים לפי FCI

גזעי כלבים

כלב הוא שמו העממי של כלב הבית (Canis lupus familiaris), תת-מין של הזאב המצוי (Canis lupus), ממשפחת הכלביים, מסדרת היונקים הטורפים. הכלבים התפתחו מהזאבים ולכן יש לדוגמה את כלב הזאב שדומה במראו ובהתנהגותו לזאבים.

הכלב הוא בעל החיים המבוית הקדום ביותר. נטען, כי כלבים בויתו על ידי האדם לפני 12,000 שנים, אבל ייתכן שביות הכלבים עתיק עוד יותר, ועל-פי ממצאים גנטיים, ייתכן ומדובר ב-150,000 שנים. במהלך תקופה זו, התפתח הכלב לאלפי גזעים שונים. כך, למשל, גובהם של כלבים נע בין סנטימטרים ספורים (כמו במקרה של הצ'יוואווה) לכמעט מטר (במקרה של כלב רועים אירי).

צבעי כלבים נעים בין לבן לשחור, עם גוונים אדמדמים, אפורים וחומים ביניהם. כלבים, כמו בני אדם, הם חיות חברתיות וצדים בקבוצות; דמיון זה בעיצוב ההתנהגותי שלהם מסביר את העובדה שקל לאמן אותם, לשחק איתם, ולהתאים אותם למצבים חברתיים שונים.

בשל הקרבה השוררת זה אלפי שנים בין בני האדם לכלבים, הכלב מכונה לעתים קרובות "ידידו הטוב ביותר של האדם".

מינוח

קבוצת כלבים מגזעים שונים

כלב הבית מסווג מאז 1993 כ-Canis lupus familiaris, תת מין של הזאב המצוי. במקור סווג כלב הבית ב-1758 כ-Canis familiaris אבל ב-1993 תויג מחדש. לעתים נעשה שימוש במונח "כלב" לתיאור כל בעל חי ממשפחת הכלביים, כמו זאבים, שועלים או זאבי ערבות.

"כלבה" הוא המינוח בעברית לנקבת הכלב; ו"כלבלב" לכלב צעיר.

עברית

ישנם ביטויים רבים בשפה העברית המשליכים מחיי הכלבים ("קור כלבים", "התייחס/ה אלי כמו אל כלב"), חלקם אומצו משפות אחרות ("רעב כמו כלב"), ולעתים המציאות ממנה הם שאולים השתנתה מאוד ("חיי כלב").

המילה "כלב" בהתיחסות לבני אדם משמשת לרוב כגידוף, ומשמעותה (באופן תמוה משהו, עקב תכונות הכלבים במציאות) אדם רע, חסר מוסר או נכלולי.

ללשון העברית חדרו גם מילים שמשמעותן "כלבה" בשפות אחרות: "קלפטע" ו"צ'ילבה מתחנפת" למשל. קלפטע הוא שיבוש לשוני ביידיש של המילה הארמית "כלבתא" (כלבה) ומשמעותה בשפה העברית אשה קשה או גסה ואף מרשעת או מכשפה. צ'ילבה היא כלבה בערבית, ובעברית השתרש המושג ככינוי לאדם שנמצאים איתו בריב.

בסלנג של תרמילאים ישראלים במזרח הרחוק ובדרום אמריקה, השתרש שם הפועל "להתכלב" שפירושו לחיות בתנאים מצומצמים ככל האפשר.

פיזיולוגיה

הכלאות וסלקציה שנעשו על כלבים בידי האדם שינו והפרידו בין תכונותיהם של גזעי כלבים שונים, אך לכל הכלבים קיימות תכונות משותפות, שירשו מאבותיהם הקדמונים. כמו מרבית היונקים הטורפים, לכלב שרירים חזקים, מערכת דם המאפשרת לו פעילות מתפרצת וארוכת טווח, ושיניים המאפשרות לו לתפוס, להחזיק ולקרוע חפצים. שלד הכלב מאפשר ריצה וקפיצה. רגלי הכלבים קטנות וכלבים הולכים על בהונותיהם.

חוש ריח

חוש ריחם של הכלבים נחשב מפותח במיוחד. הדבר מתאפשר תודות למספר עצום של תאים עשירים בקולטני ריח באף (כ-220 מיליון מול 5 מיליון באדם). מינים מסוימים בקרב הכלבים מצטיינים במציאת ריחות ספציפים אפילו בהשוואה לשאר המינים בסוג (זאת תודות להשבחתם על ידי האדם באמצעות הכלאות וסלקציה חד כיוונית). עדיין לא ברור מהו המידע המדויק אותו קולט הכלב מריחות הסביבה, אך ידוע שהכלב מסוגל להבדיל בין שני סוגי ריחות:

• ריח שמקורו באוויר: ריח אשר אורגניזם או חפץ משאיר בסביבתו כאשר הוא עובר בה. ריח שכזה הוא מקוטע, נעלם במהירות אך חזק באופן יחסי.
• ריח שמקורו באדמה: ריח אשר אורגניזם או חפץ משאיר כחתימה על האדמה. ריח שכזה הוא בדרך כלל חלש יותר, נוטה להתערבב עם ריחות אחרים אך מתנדף באיטיות רבה, תכונה המאפשרת לכלב להתחקות אחריו זמן רב לאחר החתימה הראשונית.

הדעה הרווחת כיום בקרב מאמני כלבים, שהתכונה לעקוב אחרי ריח מסוים היא לחלוטין מולדת ואינה נרכשת. עם זאת, ניתן לאמן כלב להתמקד בריח בודד ולהתעלם מריחות אחרים אשר יטו את תשומת לבו של הכלב הלא מאומן.

כלבים ואנשים

ידידו הטוב ביותר של האדם

חיבור עתיק

האדם הקדמון שחי במערות, חלק לעתים את משכנו עם זאבים. במרוצת הזמן ברר את גורי הזאב שנטל משם כדי שיועילו לו בבגרותם. ככל הנראה הבחין האדם כבר באותם ימים בתכונות החברתיות של הזאב, במוכנותו לקבל מרות, בעירנותו המצוינת ובפיקחותו היתרה ומצא שסגולות אלה די בהן כדי להפוך את הזאב למלווהו. בגלל הנטייה החברותית העזה של הכלב, על אף היותו למעשה חיית טרף בעלת ניבים, הוא נוח במחיצת בני אדם ונשמע למרותם של בעליו.

תכונות הכלבים עברו שינוי והתאמה במהלך ברירה מלאכותית שנעשתה בכלבים במהלך אלפי השנים. בהתאם לצרכים השונים, פותחו התמחויות לפי דרישותיו של האדם. זהו למעשה בעל החיים שיש לו את הגרסאות הרבות ביותר בכדור הארץ.

החיבור החברתי בין האדם והכלב נמצא כייחודי ביותר. תכונתו של הכלב, המייחדת אותו לצרכי האדם משאר המינים הפיקחים ובעלי יכולות (כקופים), היא רגישותו למסרים אנושיים. לדוגמה, מחקרים הראו שכלבים, בניגוד לקופים, מסוגלים למצוא מזון על ידי קריאת "רמזים" אנושיים כגון מבט לכוון מקום הסתר. לא ברור האם תכונה זו גרמה לחיבור בין האדם לכלב מלכתחילה, או שהיא תוצר של שנים רבות בצוותא.

כלבים בשירות האדם

כלב תקיפה משטרתי באימון

הכלב שימש את האדם משחר דרכם המשותפת למטרות רבות החל משמירה ותקיפה, עזרה ברעיית צאן ובקר וכלה בצייד, איתור נעדרים תחת מפולות שלגים וכחיית מחמד. במלחמת וייטנאם שם הצבא האמריקני בראש היחידות הלוחמות כלבים לגילוי אויב ומלכודות. כלבים הופעלו על ידי ברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה לשימוש כנגד טנקים גרמניים. גם צה"ל משתמש בכלבים למטרות צבאיות. בין היתר השתמש בכלבים לפריצה לבתים המוחזקים בהם בני ערובה ולמעקב אחר עקבות מחבלים. במבצע כחול וחום נגד החיזבאללה התגלה שצה"ל השתמש בכלבי נפץ, דבר שגרם לרעש תקשורתי גדול ולנסיגה של צה"ל משימוש זה בכלבים.
לכלב שימושים אזרחיים נוספים כמו: כלבי נחיה לעיוורים, כלבי שמיעה לחרשים, כלבי גישוש לגילוי אנשים תחת הריסות בתים, כלבים לאיתור מוקדי שריפות, כלבי מזחלות, וכלבי הרחה לגילוי חומרי נפץ, סמים וחומרים אסורים אחרים.

בנוסף פותחו סוגי ספורט בהם משתתפים כלבים שאינם "מועסקים" בעבודות מסורתיות, וממצים בכך את היכולות הטבעיות שלהם.

כיום, רבים מגזעי הכלבים אינם משמשים עוד למילוי תפקידם המקורי, אלא מוחזקים כחיית מחמד, ליווי וככלבי תצוגה בתערוכות. בעלי כלבים נוטים לעתים לטפח את כלביהם בתספורות, בסידור ציפורניים ובפריטי לבוש. קיימות מספרות לכלבים בהן כלבים מקבלים טיפוח כולל. קיימים גם מלונות לכלבים, שם משאירים אותם בעלי הכלבים במידה והם נעדרים מביתם.

כלבי מזחלת באלסקה

מעל 400 גזעי כלבים קיימים בעולם ואלה מתחלקים לקבוצות:

• כלבי רועים
• שנאוצר ופינצ'ר
• מולוסים
• טריירים
• דקל והאונדס
• כלבי שפיץ
• כלבי ציד
• רטריבר וספניאל
• זעירים
• כלבי רוח

דיוקן משפחתי המתאר את הקשר בין הכלב לבעליו (רנואר, 1878)

קשר נפשי וחברתי

כיום, מעבר לתפקידים כלביים "מסורתיים", מוכרת יותר ויותר השפעתו של הכלב על הבריאות הפיזית והנפשית של האדם, בייחוד כשמדובר בילדים. הקשר בין אדם לכלבו הוא קשר רגשי עמוק ומשמעותו לאדם נוסקת מעבר לתועלת המעשית והטכנית שהכלב עשוי להביא. מחקרים פסיכולוגיים ופיזיולוגים רבים נעשו לגבי חיות מחמד בכלל וכלבים בפרט. ממחקרים אלו עולה שהקשר עם חיית מחמד מפתח תחושות הערכה עצמית, אחריות, אמפתיה ורגישות אצל ילדים. בנוסף, נמצא שלכלב השפעה מרגיעה על בעליו. דבר זה בא לידי ביטוי בלחץ דם נמוך יותר בסביבת הכלב, בירידת קצב דפיקות לב בעת ליטופו, ואף נמצא שלבעלי כלבים תוחלת חיים גבוהה יותר. כלבים וחיות אחרות משמשים כ"מתווכים" חברתיים המקלים על יצירת קשר עם ילדים, דבר המשמש בעיקר לטיפול במסגרת החינוך המיוחד, כשמדובר בילדים בעלי נכויות ובעיות רגשיות והתנהגותיות.

חיי הכלבים עם בני האדם הקנו להם את הכינוי "חברו הטוב ביותר של האדם". לעומת זאת, קיימות חברות בהן מתייחסים לכלבים כטמאים, וקיימות תרבויות בהן משמשים גזעים מסוימים של כלבים למאכל.

כלבים בספרות ובאומנות

כלבים כבני לוויה ברישום מצרי עתיק

חלקו הנכבד של הכלב בחיי האדם ניכר גם בהתיחסות אליו ביצירות ספרותיות ואמנותיות לאורך ההיסטוריה. ברישומים מצרים עתיקים מופיעים כלבים בתפקידי ציד או לוויה. כלבים מופיעים בציורים מהמאה ה-18 וה-19 כמלווים בדיוקנאות, כנושא הציור, או כחלק מהתרחשויות וכן בפסלים.

ג'ודי גארלנד כדורותי בסרט "הקוסם מארץ עוץ", ובידיה טוטו הכלב

בספרים וסרטים רבים משמשים כלבים בתפקיד הגיבור הראשי, מהידועים שבהם, פנג הלבן מאת ג'ק לונדון, לאסי חוזרת הביתה, עזית הכלבה הצנחנית מאת מוטה גור ועוד. באחרים, לכלב תפקיד משני, כבהקוסם מארץ עוץ מאת ל. פרנק באום, שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב) מאת ג'רום ק. ג'רום ואחרים.

כלבים אף זכו להתיחסויות מיוחדות בשירים, דוגמת שירו של ניל יאנג, "קינג הזקן" (Old King), או שירו של אריאל זילבר למלותיו של שמוליק צ'יזיק "ואיך שלא". שירו של פול מקרטני "מרתה יקירתי" (martha my dear), כתוב על כלבתו של פול מקרטני, מרתה, מסוג כלב צאן אנגלי עתיק.

כלבים במקורות

לראשונה מוזכר הכלב בתנ"ך בספר שמות פרק י"א פסוק ז'. "לא יחרץ כלב לשונו". כלומר, כאשר עזבו בני ישראל את מצרים, אף כלב לא נבח להסגירם. הכלב מוזכר לראשונה בהקשר של עבודה לעזרת האדם, בספר איוב פרק ל' פסוק א' "כלבי צאני". סביר להניח שהכלבים מתקופת התנ"ך, היו טיפוסים זהים לכלב הכנעני שאנו מכירים כיום.

בעבר, המילה כלב הייתה משמשת לשמות פרטיים של אנשים כפי שנהוג במילים זאב ודוב, אף הם שמות של חיות. אחד מתריסר השליחים שצוו על ידי משה רבנו לרגל את הארץ היה כַּלֶב בן יפונה. כלבא שבוע, שם ארמי, היה חותנו של רבי עקיבא. בעברית שם זה אינו מקובל עוד, אך השם התנכי שרד בתרבויות אחרות, ואפשר למצאו למשל, בארצות הברית.

במסורת היהודית קיימת אמונה עממית על פיה יהודים חוששים מכלבים. ייתכן שהסיבה לכך היא שהנדודים לאורך ההיסטוריה לא איפשרו להם להחזיק חיות מחמד בקביעות, ואולי מכיוון שכלבים שימשו לא פעם להתעללות בהם, כגון בתקופת השואה. ישנו גם איסור של חז"ל "לגדל כלב רע בתוך ביתו", מחשש שיפחיד, ינשוך (ולעתים אף יפצע או יהרוג) את הבאים, וגם את קביעת הרמב"ם: "ארור מגדל כלבים וחזירים, מפני שהזיקן מרובה ומצוי". עם זאת הרמב"ם עצמו מתיר לגדל כלב אם קושרו בשלשלת, ובמיוחד ביישוב ספר. ^[1]

כמה מחכמי ההלכה בימי הביניים סייגו את האיסור, וקבעו ש"כלב שאינו רע מותר לגדל", וש"כלבים קטנים בני תרבות (מאולפים), אינם בכלל האיסור". מקורות אחרים מעידים שגידול חיות מחמד, בעיקר כלבים, היה שכיח גם בתקופות קדומות. רבי יעקב עמדין קבע במאה ה-18 כרמב"ם שמותר להחזיק רק כלב אחד, בתנאי שהוא קשור בשלשלת ולצורכי שמירה בלבד.

בהלכה היהודית משתמשים בביטוי "אכילת כלב", כאמת מידה לדבר שראוי לאכילה, למשל בהלכות חמץ.

חתול הבית (שם מדעי: Felis silvestris catus), בעל חיים טורף מבוית, מהסוג חתול ממשפחת החתוליים.

משקלו של חתול בית בוגר נע בממוצע בין 7-5 קילוגרם. אורך החיים הממוצע של החתולים נע בין 15-10 שנים, כאשר חתולים מבויתים מאריכים חיים יותר מחתולי רחוב. אורך החיים הידוע הארוך ביותר של חתול הוא 38 שנים - שמה קרים פאף (Creme Puff) והיא עדיין חיה (נכון לשנת 2004 על-פי ספר השיאים של גינס).

הייחום, ההריון וההמלטה של חתולי הבית שונים במקצת מחתולי הבר. הסיבה העיקרית לשינוי המהותי הוא התנאים בטבע ובשבי. בטבע החתולות התייחמו לפי עונות השנה, לקראת סוף החורף.לעומת זאת, בשבי, או בבית האדם במקרה זה, ישנה תאורה מלאכותית ושפע של מזון לאורך כל השנה, דבר אשר גורם ל"בלבול" במערכת ההורמונלית של החיות.

כל החתוליים (למעט אריות) חיים בפרטים בודדים. חתולים יותר עצמאיים מהכלבים התלויים בבני אדם למחייתם, משום שהכלב בע"ח להקתי, והחתול לעומתו חי בבדידות למעט אינטרקציה אקראית עם בני מינו.

תרבות והיסטוריה

החתולים נמצאים בסביבת בני האדם ובחברתם משחר ההיסטוריה האנושית המתועדת. במצרים העתיקה נהגו בחתולים מנהג של כבוד, כבני אלים למעשה, בהיותם שומרי אוצר המזון של המדינה. היותם טורפי מכרסמים הפך ליתרון גדול כאשר היה צורך בשמירה על אוצר התבואה במדינה בה שטחי החקלאות היו מצומצמים יחסית והתבססו בעיקר על אזור הנילוס והדלתה שלו. חתולים הפכו לבני לוויה של האדם, לחיות מחמד, אך זוהרם הועם בתקופת ימי הביניים. בתקופה זו (המאה ה-14) נתפסו החתולים כעוזרי המכשפות וכמייצגי ממלכת הרוע והשטן. הם נרדפו והושמדו בכל רחבי אירופה, יחד עם מי שגידל אותם - לרוב נשים שנתפסו כמכשפות והועלו על המוקד. דעה מקובלת אומרת כי אחת הסיבות למגפת הדבר שכמעט וחיסלה את אוכלוסיית אירופה בימי הביניים הייתה ריבוי בלתי נשלט של עכברים ועכברושים, תוצאת לוואי של חיסול אוכלוסיית טורפיהם הטבעיים - החתולים.

 חתולי הבית וחתולי הבר

חתולי הבית עברו מאות שנים של גידול וטיפוח גנטי. למרות זאת, עדיין ניתן למצוא תכונות רבות שנשארו פראיות, ושמזכירות מינים אחרים בסוג חתול:

• ציד - יכולת הציד של חתולי הבית, לא נפגעה או נעלמה, וזאת אף על פי שחתולים אלו אינם זקוקים כלל וכלל לפעולה זאת על-מנת לאכול.

פעולת הציד נעשית באמצעות הליכה צמודה לקרקע וכוללת זינוק מהיר אל הטרף.

• טיפוס - הודות לציפורניים חדות הנשלפות מכיסים מיוחדים שמצויים בכפותיהם של החתולים, סיגלו הם את היכולת לצוד על עצים או לברוח אליהם בעת סכנה. חלק ממשפחת החתוליים נוהגים להחביא שם את טרפם.
• ניקיון - החתוליים שומרים על ניקיונם, ונוהגים ללקק את עצמם. חתולי הבית אף נוהגים לכסות את הפרשותיהם בחול.
• ראייה - לחתולי הבית ראייה מעולה גם בחשיכה כמעט מוחלטת. ראייה זאת מושתתת בעיקר על הבחנה בתנועת עצמים.

מאפייני התנהגות

מאפייני התנהגות של חתול בית כוללים גרגור בעת שמחה ושביעות רצון וכשכוש בזנב בעת מתיחות או עצבנות. החתולים נוהגים לזקוף את זנבם כשהם חשים ביטחון, אם בנוכחות אמם, או מי שמגדל אותם. חתול תחת איום או סכנה יברח או ינסה להבהיל את מקור האיום באמצעות קולות ותנועות איום, לדוגמה פעירת פה המלווה בחשיפת שיניים וקול נשיפה חזק, משיכת אוזניים לאחור, קימור חד של הגוף, פרווה סמורה והרמת רגל במטרה לפגוע או להבהיל.

גור חתולים בן שישה שבועות

פעילות בלילה

חתולים ככלל הן חיות לילה ומרבית הפעילות שלהם מתבצעת בלילה. גופם של החתולים מותאם לפעילות לילית זו, הם נוהגים לישון ביום שעות רבות כדי לאגור כוח ללילה ולכן לעתים נראים "עצלנים". חתולים מסוגלים גם לראות היטב בלילה מכיוון שעיניהם מותאמות לכך. אם מסתכלים מזווית מסוימת על עיניו של חתול ניתן לראות שהן בוהקות (בשל התאמתם ללילה) מכאן השתרש המונח - "עיני חתול".

סימון ושמירה על טריטוריה

חתולים הם בעלי חיים הקנאים מאוד לטריטוריה (אזור מחיה) שלהם, הם נוהגים לסמן אותה באמצעות ריח. את הריח הם משאירים בעזרת שתן, התחככות בחפצים ובעזרת שריטה. נמצא שבאזור הציפורניים ישנן בלוטות המפרישות ריחות ייחודים לכל חתול, כאשר הם שורטים חפץ כלשהוא הם גם מסמנים את אזור המחיה שלהם. פעמים רבות יריבו חתולים על הטריטוריה שלהם בניסיון לסלק פולשים, אך מכיוון שהם מצוידים בציפורניים ושיניים קטלניות הם יעדיפו לא להלחם בכל העוצמה אלא יסתפקו בהפגנת כוח ללא מגע ישיר. כאשר חתול נמצא מחוץ לטריטוריה שלו הוא יהיה בדרך כלל חסר ביטחון ומפוחד. בגלל הקשר החזק של החתול לטריטוריה שלו, חתולים מבויתים רבים שבעליהם עוברים דירה מנסים לברוח ולחזור לטריטוריה המוכרת להם. חתולים רבים נעלמים במצב זה. על מנת למנוע זאת יש לסגור אותם למשך מספר ימים בבית החדש על מנת שיחושו כי זו הטריטוריה שלהם.

הריון, ייחום והמלטה בחתולי הבית

גור חתולים בן יומו מושקה בחלב.

ההריון, אשר אורך כחודשיים, מבטיח את הולדת הגורים לקראת הקיץ, כאשר ישנו שפע של מזון. לעומתם, אצל חתולי הבית, אשר חיים כל חייהם בתאורה מלאכותית, הייחום איננו תלוי בעונות השנה, ויכול להופיע בכל אחד מהחודשים.

חתולי הרחוב דומים בייחום לחתולי הבר - גם הם מתייחמים לקראת סוף החורף.

גם גידול הגורים בטבע אינו דומה לגידול הגורים בשבי. בטבע, פוחתים סיכוייו של גור אשר סובל מבעיה פנוטיפית כלשהי (עצמות חלשות, מחלה גנטית וכד') להגיע לבגרות מינית ולהעמיד צאצאים. בשבי, מצב זה לרוב אינו מתקיים, גור דומה מטופל על ידי בני האדם ובכך המערך הגנטי שלו יישאר ויעבור הלאה לדורות הבאים. תופעה זו, המוכרת בדרך כלל בגזעי חתולי הבית אשר הושבחו וטופחו גנטית על ידי בני האדם עלולה לגרום לסיבוכים כגון מחלות גנטיות שנשמרו עקב הטיפוח. לדוגמה, הרבעה לא נכונה ולא מבוקרת של החתול הפרסי הפחוס עלולה לגרום לפרצוף פחוס מידי ועקב כך, לגרום לבעיות בנשימה.

תהליך הייחום

הגיל שבו החתולה מתייחמת בפעם הראשונה נע בין 5 חודשים ל-11 חודשים.

מאחר וחתולי הבית חיים כל חייהם בהארה מלאכותית הייחום יהיה בכל עונות השנה.

עם תחילת הייחום החתולה מתחילה לשנות את התנהגותה, החתולה תראה סימני התפנקות הכוללים גלגול על הריצפה וחיכוך בעצמים שונים, יללות מרובות ורמות - תפקידם של היללות היא בעצם "הודעה" לזכרים שהיא מיוחמת, הרמת אחורייה - כהכנה לאקט הזיווג והפרשת ריח הומונלי אשר נועד למשוך את הזכרים.

אקט ייחום זה של החתולה הקנה את המושג "חתולת מין".

מחזור הייחום נמשך כ-8 ימים בממוצע.

תהליך הזיווג

זכר בוגר

זכרים רבים יגיבו לקריאותיה ולריחותיה של הנקבה המיוחמת. כדי לזכות באפשרות של העמדת דור, יריבו הזכרים על חלקם. בדרך כלל מריבות אלו ייגמרו רק ביללות רמות וקריאות, אך קיימת אפשרות של אלימות פיזית אשר תתפתח בסופו של דבר לקרב של ממש.

אקט ההזדווגות נמשך שניות עד דקות בלבד. הזכר מטפס על הנקבה מאחור ומקבע אותה על ידי נשיכת העורף שלה. נשיכת העורף משחררת למחזור הדם של הנקבה חומרים דמויי מורפיום אשר משרים על הנקבה תחושה נעימה ואף משככים את כאביה.

אצל בני אדם וחיות אחרות, אחרי שהביצית הבשילה בשחלה היא מגיעה לרחם, כאשר "מטרתה" העיקרית היא הפריה. אם הביצית אינה מופרת היא "מתה" לאחר זמן קצר. אצל החתולות הביוץ שונה. הביצית הבשלה נשארת בתוך השחלה. כאשר החתולה מזדווגת הזיזים אשר על איבר מינו של הזכר יוצרים גירוי מכני בקיר הנרתיק של החתולה. גירוי ספציפי זה מתורגם מידית לסימן הורמונלי אשר מודיע לשחלה "לשחרר" את הביצית. תהליך זה נקרא "ביוץ מושרה". תהליך זה הנו תהליך ייחודי לחתולות ונאקות.

בשגר של חתולה יכול להיווצר מצב שבו לא לכל הגורים אב אחד משותף. שני זכרים או יותר יכולים להזדווג עם נקבה ולהפרות חלק מהביציות. עם תום ההזדווגות, בדרך כלל, תתקוף הנקבה את הזכר, מאחר שהוצאת איבר המין של הזכר גורם לה לכאב.

הריון

לאחר הביוץ יגיע ההריון. ההריון ילווה בהשמנה של החתולה ובהתפתחות העטינים. ישנן שתי תופעות המצביעות על הריון: הוורדה - תופעה של הוורדת הפטמות של החתולה, והפרשות צבעוניות.

ההריון בחתולות הבית נמשך כ- 63 יום. במהלך ההריון מומלץ להאכיל את החתולה במזון עשיר בחלבונים כגון: מזון לגורים.

לקראת סיומו של ההריון תחפש החתולה מקום להמלטה. בדרך כלל, החתולה תעדיף מקום חשוך ומוסתר להמליט בו.

המלטה

ההמלטה היא שונה מגזע לגזע, ישנם גזעים שיצטרכו התערבות מקצועית של וטרינר.

ההמלטה תארך בדרך כלל כמה שעות. החתולה תאכל את השליה של הגורים, אכילת השליה מספקת לאם חלבונים וויטמינים אשר משמעותיים לערך התזונתי שלה.

ישנה חשיבות גבוהה מאוד להנקה הראשונית של גורי החתולים. חלב ההנקה הראשונית נקרא קולוסטרום, והוא נמצא בחלב האם כ־3 ימים לאחר ההמלטה, וזאת למרות העובדה שגור החתולים יכול לספוג את החלב רק במשך 24 השעות הראשונות של חייו.

חלב הקולוסטרום מכיל נוגדנים וחיסוניים אשר חיוניים לגור החתולים ובלעדיו אין כמעט סיכוי לגור לשרוד. אחוזי התמותה של גורים אשר לא ינקו את חלב הקולוסטרום מהאם ב־24 השעות הראשונות של חייו, עומד על כ־99%^{[דרוש מקור]}.

הגורים נולדים עיוורים. עיניהם נפקחות לאחר 10 ימים.

תקופת ההנקה נמשכת בין 6-8 שבועות.

תופעות מיוחדות

• האניבליזם - תופעה של אכילת הגורים על ידי הנקבה. תופעה זו עלולה לקרות עקב עקה. תופעה זאת נפוצה יותר בהריון ראשון.

חתולים ואיכות הסביבה

חתול בוגר מנמנם

חתולים רבים החיים ברחוב מצויים ברעב תמידי ובחיפוש אחר מזון, אשר אותו הם מוצאים לעתים בחיטוט בפחי אשפה. מקור מזון אחר הוא ציד של בעלי חיים קטנים המצויים בסביבות היישוב, כגון מכרסמים, לטאות או ציפורים צעירות. למרות אלפי שנים של ביות החתולים נשארו ציידים מעולים, ובדרך זו הם מועילים לאדם כשהם מבצעים "לוחמה ביולוגית" כנגד מזיקים כגון עכברים, תיקנים ואף נחשים. אינסטינקט הציד פעיל גם בקרב חתולי בית שלא חסר להם מזון, והם צדים מזיקים בתוך הבית וגם מחוצה לו. מבחינה אקולוגית, בשטחים בקרבת יישובים שבהם בני אדם הכחידו את הטורפים הטבעיים, פעילות הציד של החתולים יכולה לעזור באיזון האוכלוסיות הטבעיות. ואולם ישנם מקרים בהם מספר החתולים גדול מכושר הנשיאה הטבעי של המערכת האקולוגית, וכך נגרם נזק לחיי הבר המקומיים.

חתולים וריבוי טבעי

חתולים הם בעלי מנגנון רבייה מאוד מפותח, המאפשר לנקבות להמליט פעמיים בשנה, כל פעם בסביבות חמישה גורים. זאת אומרת, שחתולה אחת שנולדה למשל לפני שנה וחצי לחתולת בית, ושבעליה נטשו אותה בגינה ציבורית, יכלה להמליט לפני שנה כמה גורים, ששלושת הנקבות שמתוכם כבר המליטו בעצמם כל אחת כמה גורים לפני חצי שנה, וכולן ביחד (כעשר נקבות) עומדות להמליט עוד מעט את הדור הבא. כמובן, מספר גדול של חתולים נפגע במספר רב של תאונות דרכים, מחלות והתעללויות. אם כמות האוכל לא גדלה באופן פרופורציונלי עם מספר החתולים, הם מגיעים לתת תזונה וגוועים מרעב. הערכות מדברות על כשני מיליון חתולים שחיים חיי חרפה בארץ. ככל שהעיר גדולה יותר וצפופה יותר כך מצבם של החתולים עלול להיות רע יותר.

פתרון בעיית הריבוי

על מנת לפתור את הבעיה, רשויות רבות ניסו להלחם באמצעות המתת חתולים, אם באמצעות פיזור רעל או באמצעות הזרקת רעל (הרדמה). עם זאת, הדבר יצר קרקע פוריה לקליטת חתולים תועים שהתרבו בקצב מסחרחר. בקוריאה לדוגמה ניסו להפטר ממטרד חתולי הרחוב באמצעות השמדתם. המעשה גרם להתרבות בלתי מבוקרת של עכברושים עכברים וחולדות שגרמו לחבלה ברכוש ובמזון, פגעו בכבלים ובחוטי חשמל, וגרמו לנזק כלכלי עצום ופגיעה קשה בבריאותם של אלפי אנשים. על מנת לפתור בעיה זו החלו הקוריאנים לייבא מחדש חתולים.

לעומת זאת, רשויות הפועלות לסרוס ועיקור חתולים מאפשרות קיום אוכלוסייה בריאה ויציבה בגודלה של חתולים המונעת כניסה של חתולים תועים ומגנה בפני מזיקים לבני האדם. חתול מעוקר או מסורס ממעט גם לריב ולילל וכך נמנעת גם בעיית הרעש. פתרון זה מוכיח את עצמו גם בערים גדולות וגם במקומות נקודתיים. לדוגמה, מלון רמת אביב התקשר בשנת 1994 עם העמותה למען החתול, וקיבל סיוע והדרכה למניעת מטרדי חתולי חוצות בשטח המלון. זמינות מזון (פחי אשפה, האכלה בלתי נכונה על ידי עובדים ואורחים) גרמה לעליה בכמות ועליה בקצב ההתרבות שלהם. לאחר 8 חודשי עבודה הפכה אוכלוסייה בתהליך גדילה בלתי נשלט של מעל 25 חתולים, לאוכלוסייה מטופלת ומבוקרת בת 12-15 חתולים בלבד. תלונות על מטרדים נעלמו לאחר שהוסדרו פינות האכלה והועברה הדרכה מתאימה בנושא .

אמונות על חתולים

• לחתולים יש תשע נשמות - אמונה תפלה שמקורה אצל המצרים הקדמונים שייחסו לחתולים תכונות אלוהיות (באסטת, אלת היופי והפוריות המצרית, הייתה חתולה). מאוחר יותר, בדתות פגניות מסוימות, יוחסו לחתול תכוניות שטניות והוא נחשב להתגלמות של השטן. אמונה זו נוצרה עקב אורח חייו של החתול (חיה טורפת, לילית, מתבודדת) ומבנהו הגופני (עיניו זוהרות בחושך בעקבות החזרת אור מפיגמנט מסוים בעיניו, אזניו המחודדות וגופו הגמיש המאפשר לו להשתחל מבעד למעברים צרים).
• החתול נחשב אויבו של הכלב - מקורה של אמונה זו הוא בזמנים המודרניים שבו הטריטוריה של החתולים והכלבים התנגשה שכן שניהם הפכו חיות מבויתות ונוצרה יריבות על שטחים ועל מזון. היריבות מתחזקת נוכח שפת גוף מנוגדת: כלב המעוניין לשחק יכשכש בזנבו בעוד החתול יפרש זאת כסימן לעצבנות ולפיכך כאיום ^{[דרוש מקור]}.
• חתול שחור מביא מזל רע - אמונה תפלה שמקורה באמונה שלפיה החתול הוא התגלמותו של השטן.
• חתול נופל תמיד על הרגליים - לחתולים יש יכולת מיוחדת המאפשרת להם לנחות בקלות על הרגליים כאשר הם נופלים או קופצים. יכולת זו טמונה בכמה סיבות: מרכז הכובד המאוזן של החתולים, אינסטינקט הקבוע בהם הגורם להם לבצע מעין גלגול לפני הנחיתה וכן הרפיה של שרירי הגוף והגנה בצורה זו על השלד. תכונות אלו מאפשרות לחתולים לנחות בקלות על הרגליים. הגלגול נעשה גם מגבהים נמוכים ביותר. מחקרים שנעשו ותיעדו תכונה זו הגיעו למסקנה המוזרה המצביעה על כך שחתולים נפגעים יותר בנפילות מגבהים נמוכים מאשר מנפילות מגבהים בינוניים. ההסבר לתופעה זו הוא שהחתול לא מספיק להרפות את השרירים בזמן נפילה מגובה נמוך, ולכן הוא עלול להיפגע בנפילה.

חתולה בוגרת מזן סיבירי

חתולים ומגדליהם

יש שתיארו חתולים ככפויי טובה ונטען כי אין הם קשורים למי שמגדל אותם, זאת להבדיל מהכלב שמאופיין בנאמנות רבה. עם זאת, חתולים מבויתים מפתחים יחסים קרובים מאוד עם בעליהם. גם במקרים בהם המזון מצוי בשפע, יביע החתול את הצורך ביחסי קרבה והערכה עמוקה עם הדמויות הדומיננטיות המטפלות בו.

תערוכות חתולים

כמו כל חית מחמד נפוצה נערכות ברחבי בעולם תערוכות חתולים אשר מציגות לראווה חתולים על גזעיהם השונים. תערוכות אלה הנן תחרויות יופי. כל חתול נשפט על ידי שופט לפי סטנדרט הגזע המתאים. גם חתולים שאינם גזעיים משתתפים בתערוכות. בארץ, גם כן, נערכות תערוכות חתולים במתכונת שהובאה מחו"ל.

גזעי חתולים

קיימים יותר מ - 100 זני חתולים. אלו מתחלקים לארבע קבוצות עיקריות: ארוכי פרווה, פרווה חצי ארוכה, קצרי פרווה ואוריינטלים.

ראו גם: גזעי חתולים.

 פרווה קצרה

פרווה חצי ארוכה

פרווה ארוכה

• חתול פרסי
• פרסי אקזוטי
• הימלאיה (חתול)

אוריינטלים

• אוריינטרלי ארוך שיער
• אוריינטלי קצר שיער
• בלינזי
• סיאמי

ראו גם

• צבעי חתולים
• נגיף הכשל החיסוני בחתול
• חתולי רחוב

חתולים בספרות

• יהונתן גפן, ספר שלם על חתול אחד, ספר שירים על מאיר, חתול פרסי, ושיר אחד גם על כבשה.
• שפרה הורן, חתולים סיפור אהבה, סיפורים על חתוליה של המחברת.
• ג'יימס הריוט, סיפורי חתולים, על חתולים בהם טיפל המחבר, וטרינר במקצועו, באזורי הכפר של יורקשייר, כאשר וטרינריית חתולים לא נלמדה עדיין בבתי הספר. בהוצאת מודן.
• פול גאליקו, ג'ני, יצא לראשונה בשנת 1950 בארצות הברית תחת השם .The Abandoned
• לואיס קרול, סיפורה של אליס בארץ הפלאות, במהלכו היא פוגשת דמות של חתול צ'שייר, ההופך לבלתי נראה בתום השיחה, ומשאיר מאחור רק את חיוכו.

חתולים בסרטי קולנוע

• גארפילד, דמות קומיקס מצוירת שכיכבה בתוכנית טלוויזיה וכן בסרט קולנוע משנת 2004.
• חתולים בצמרת (The Aristocats) - סרט מצויר של חברת וולט דיסני, המציג את אהבתם של חתולת בית וחתול רחוב.
• טום וג'רי - כוכבי התעלולים מאולפני MGM.
• פליקס החתול, דמות אנימציה מתקופת הראינוע.
• סילבסטר החתול - דמות אנימציה בסרטי טוויטי מסדרת לוני טונס של האחים וורנר.

לקריאה נוספת

• דייוויד טיילור, החתול, ספר מקיף בנושא גזעי חתולים והטיפול בהם.
• ד"ר ע. הדר, חתולים, בהוצאת מסדה, 1983. מתמקד יותר בטיפול בחתולים ופחות בגזעיהם.
• ג'פרי מוסאייף מאסון, תשע הנשמות של החתול - מסע אל חיי הרגש של החתולים, הוצאת מחברות לספרות, 2005.